בן גיטל ובנימין. נולד בשנת תרס"ב (1902) בחומסק שברוסיה. הוא גדל בבית ציוני, ספוג תרבות עברית, אהבת ציון ואהבת השפה העברית. תחילה למד ב"חדר" ואחר כך המשיך לימודיו בבית ספר תיכון. מנעוריו היה פעיל במוסדות יהודיים והיה בין מייסדי האגודות "צעירי ציון" ו"הסתדרות צעירים מתלמדים הרצליה". בשנת 1921 עלה לארץ-ישראל כחלוץ ראשון שהגיע אליה מחומסק. עם בואו לארץ נשלח לפוריה, מקום שם ריכז קבוצת פועלים שעברה אחר כך לשרונה שבגליל. מאחר שהיה ותיק העולים מחומסק וסביבתה נהגו עולים חדשים, יוצאי האזור, לבוא אליו בהגיעם ארצה להיוועץ בו ולהעזר בנסיונו בכל הקשור בקליטתם. בכל אשר הלך, משרונה שבגליל ועד עינות שבעמק יזרעאל, שימש מופת לרבים באורח חייו ובפעילותו החלוצית. בשנת 1926 נפצע קשה כשהותקף בשרונה בידי ערבים, נאבק במשך שבועות רבים על חייו ולבסוף החלים. אחרי כן נדד ברחבי הארץ ועבד במקומות שונים בשמירה ובעבודות כפיים. הוא קנה לו שם של איש אמיץ, מסור לעבודה ובעל נכונות להקרבה. ברבות הימים נרתם לעבודה ציבורית, היה חבר פעיל בהסתדרות העובדים ואף נבחר לשמש מזכיר חבר השופטים של ההסתדרות. ביום כ"ו בתמוז תרצ"ו (16.7.1936), נמצאה גופתו מוטלת בצריף שמירה בפרדסי ראשון לציון. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בראשון לציון.